-
-
-
בסדרת המאמרים הזו אני בדר"כ מביאה משפט שתפס אותי מתוך שיחות עם מנהלי.ות מוקדים, הפעם זהו משפט של עודד, מנהל מוקד שירות ומידע שעובד ופעיל בימים אלו.
בפגישה דיברנו על הימים הקשים שעוברים על כולנו ועל ניהול מוקד בימים אלו.
עודד מצידו סיפר שאופי הניהול שלו מפרוץ המלחמה השתנה משמעותית ושהוא בעיקר נמצא עם העובדים ופחות במשרד.הדו"חות מקבלים פחות תשומת לב והיחס האישי לכל עובד ועובד נמצא במרכז.
עודד סיפר על השיחות עם העובדים, על קבלת הפנים שחשוב לו להציע להם בבוקר כשהם מגיעים למוקד.הוא גם דיבר על הקושי לשכנע עובדים להגיע למוקד בעת מלחמה ובאזור שחשוף לסכנת הטילים והדגיש את החשיבות הרבה בהתעניינות והבעת איכפתיות כלפי הצוות. בפשטות התייחס לשאלה שאיתה הוא פותח את הבוקר עם כל אחד מהעובדים, בודק איתם – איך עבר הלילה?
זו שאלה לכאורה מאוד טריוויאלית ואפילו די אישית והוא מקבל עליה תשובות שונות- יש שבמהלך הלילה רצו למרחב מוגן כי היו אזעקות ויש שגרים ביישובים בהם היו חדירות מחבלים ואירועים בטחוניים ממש כמה שעות לפני שהופיעו בעבודה.
להתעניין באיך עבר הלילה, הוא משתף, זו כבר לא שאלה עם תשובה כל כך פשוטה, לשני הצדדים בשיחה.
בנוסף לאלו אני מוסיפה כי השאלה הזו יכולה לקבל מענים נוספים בימים אלו.
רביםות מאיתנו מתמודדים עם קשיים לישון בחודש האחרון, עם סיוטים ותחושת מועקה גם בשעות הקטנות של הלילה.כולנו מכיריםות מישהו/הםן שנמצאים בלחימה בחזית / שנחטפו וגם כרגע נמצאים בשבי בעזה / שניצלו מהתופת של ה-7/10 ואירועי פרוץ המלחמה…
כך שלצערינו, לעבור את הלילה זו כבר לא שגרה פשוטה ונעימה בהכרח.
וזה כמובן רק הופך את השאלה הזו לחשובה ומשמעותית יותר.מעודד לכולנו, חשוב לי להזכיר, שהקשר האישי וההתעניינות האישית בצוות שלכםן יכולים לעשות הבדל משמעותי בחוויה הקשה בה כולנו עדיין מצוייםות.
ובימינו, אפשר פשוט להתחיל בשאלה הדקה והעדינה הזו: 'איך עבר הלילה?'.
תודה עודד יקר, כשמך כן אתה. תודה על ההשראה ועל הרגישות.
מאחלת לכולנו ימים טובים ושקטים בקרוב.אני מקפידה לכתוב תמציתי בימים אלו, אני יודעת שמידת הקשב של כולנו מוגבלת מאוד כרגע. להרחבה ופירוט או כל תמיכה נוספת – אנא צרו עמי קשר.
נתרמת מהקריאה? אשמח לשיתוף המאמר עם כל מי שיוכלו להיתרם.
***
תמיד איתכםן,
אורית מאוטוריטה
-
-
-
הגיע הזמן לפיתוח ארגז הכלים לניהול המוקד?
צרו עמנו קשר– בשביל זה אנחנו כאן!
