הרי לך משפט שבוודאי עבר לך בראש מתישהו, לא?!
בואו ניקח רגע ונפרק את המשפט הזה, אולי אחר כך כבר נסתכל על דברים אחרת.
פידבק/משוב הם אחד הכלים הניהוליים הכי משמעותיים שיש לנו בניהול ולא אחת נופל בין הכסאות דווקא כשזה מגיע אלינו – המנהלות והמנהלים.
כמובן שגם מנהלים זקוקים לחניכה ולמשוב ואם את.ה מרגיש.ה שלא קיבלת פידבק אני מעודדת אותך דווקא עכשיו, רגע לפני פתיחתה של שנה חדשה, לשוחח עם המנהלים שלך ולבקש מהם משוב על התפקוד שלך.
אבל… זו לא מטרת הפוסט שלי השבוע!
אני בכלל רוצה לדבר על החלק ה-2 של המשפט הזה שמעסיק אותי הרבה יותר:
'אני לא יודע איפה אני עומד'.
אני מאמינה שאנחנו כמנהלות ומנהלים יכולים להעריך את עבודתינו, לפחות באופן חלקי, גם בלי משוב. אני מאמינה שאנחנו יכולים להגיד בבטחון היכן אנחנו עומדים גם אם לא קיבלנו שיקוף והערכה מאלו שמעלינו.
שלא תבינו לא נכון,
ברור שלחוות הדעת של המנהלים שלנו יש משמעות וחשיבות גדולה אך כמנהלות ומנהלים עלינו להחזיק גם סרגל הערכה אישי בו אנחנו מודדים את עצמנו.
האם פעלתי השנה מספיק למען הצוות שלי?
האם העמידה שלי ביעדים השנה משקפת את המאמצים שהשקעתי בניהול המוקד?
האם יש לי עוד במה להשתפר?
התשובות מתחילות קודם כל אצלנו!
זה ברור שבמשוב ישנם לא מעט תחומים אפורים שאנחנו לא מכירים ומודעים אליהם ואז המנהל.ת שלנו יכולים להאיר את דרכינו אך האחריות אינה שלהם בלבד, היא קודם כל שלנו.
אני ממליצה לכל מנהלת ומנהל, דווקא עכשיו, רגע לפני השנה העסקית החדשה, בין אם קיבלת משוב שנתי או לא, לעצור ולבדוק ביני לבין עצמי – איפה אני עומד.ת?
מה אני עושה ממש טוב עד כה? ובמה הייתי רוצה להשתפר?
דברו עם קולגות, השוו את המצב ביחס לשנים קודמות, עשו את שיעורי הבית שלכם כדי שתדעו איפה אתם עומדים, גם בלי שיחת משוב וגם בתוכה.
תודה שקראת ומקווה שנתרמת,
אורית מאוטוריטה.
