• מכיר.ה? אולי נתקלת במצב הזה כבר בתפקיד ניהולי קודם או נוכחי.

• אלו מכם.ן שמנהלים כנראה כבר היו שם וחוו את המצב הזה לפחות פעם אחת.

  אני שומעת את המשפט הזה לא מעט ותמיד סקרנית למשפט הבא שיבוא אחריו.

  האם אותו דובר.ת תופסים את זה כמשהו שלילי או חיובי? מאיים או מדרבן? ועוד.
  מניסיוני יש 3 תגובות קלאסיות למצב הזה:

  יש את אלו שיתפסו את עצמם כקורבן של תנאים כאלו ואחרים, מי שהיה לפניהם, אופי הארגון וכו'.

• לצידם יש את אלו שגם מזהים מה הציפייה מהם אבל האסטרטגיה שלהם (גם אם לא מודעת) היא להקפיד לעמוד בציפיות למראית העין. אלו מנהלים שעסוקים גם בלעשות רושם.

• והסוג השלישי, הם כאלו שמזהים שזה המצב, פחות עסוקים באם זה בסדר או לא, יותר עסוקים בלחפש דרכים להיות בדיוק זה – אלו שיידעו מה צריך לעשות.

  מי את.ה?

  כדי להיות זה שיודע מה שצריך לעשות צריך להסכים להיות בשני כובעים בו זמנית  – להיות מורה שמכוון אחרים וגם זה שלומד, אחרת איך תדע כל הזמן מה צריך לעשות…?.

  בעצם כל הפוסט הזה הוא כדי להציע לכם.ן לחשוב לרגע – מתי הייתה הפעם האחרונה שלמדתם משהו חדש 🙂

  תודה שקראתם,
  הכירו פינה חדשה בפעילות שלי – משפטים נפוצים של מנהלות ומנהלים והזוית שלי עליהם.
  מקווה שתתחברו, זו המטרה 🙂
  להת', אורית מאוטוריטה

הגיע הזמן לפיתוח ארגז הכלים לניהול המוקד?
צרו עמנו קשר– בשביל זה אנחנו כאן!